האוורד רוארק, גיבור הספר כמעיין המתגבר (The Fountainhead) של הסופרת האמריקאית איין ראנד, הוא ללא ספק, האדריכל השנוי ביותר במחלוקת שידעה הספרות מאז ומעולם. הרומן הארוך הזה (למעלה מ-700 עמודים בתרגום לעברית) התפרסם בשנת 1943 והפך לרב מכר בקנה מידה בינלאומי שנמכר עד היום ולעתים נדמה, שדמותו של רוארק ותפיסת עולמה רלוונטיים יותר מתמיד.
על רקע תור הזהב של גורדי השחקים בניו יורק של שנות ה-20 של המאה הקודמת, מוצבות שתי דמויות- של הווארד רוארק ושל פיטר קיטינג- המציגות סולם ערכים שונה בתכלית ותפיסה מנוגדת של תפקיד האדריכל בעולם.
השניים נפגשים לראשונה בבית הספר לאדריכלות. רוארק המאמין באדריכלות מודרנית, נושר מבית הספר בגלל מרדנותו העיקשת וסירובו ללמוד את רזי האדריכלות הקלאסית. קיטינג, לעומת זאת, מסיים את לימודיו בהצטיינות ומתקבל לעבודה במשרד אדריכלים מפורסם, שם הוא זוכה לאהדה רבה אודות לשאפתנותו ולצביעותו. מאוחר יותר, הוא הופך לשותף במשרד זה, קונה לעצמו שם ומתעשר. רוארק מתקבל לבסוף לעבודה במשרד אדריכלים אך מתקשה לכבוש את לב הלקוחות. יצירותיו זוכות לקיתונות של בוז והוא עובד מעט מאוד. מאוחר יותר הוא פורש מהמשרד בשל מחסור בכסף ופונה לעבוד במחצבה.
במקביל לפרישתו של רוארק, מתמודד פיטר קיטינג במכרז על בניית גורד שחקים בעל חשיבות עצומה. הוא נדרש לתכנן את הבניין המדהים ביותר בעולם והלחץ משבית אותו. ברגע ייאוש קיצוני, הוא מבקש מרוארק שיתכנן עבורו את הפרויקט. האחרון מסכים אבל יש לו תנאי אחד- הוא דורש שתכניות הבניין שלו תהיינה סופיות וכי לא ייעשה כל שינוי בשרטוטים. קיטינג מסכים ועם תכנוניו של רוארק זוכה במכרז. גורד השחקים נבנה ושיתוף הפעולה הסודי בין השניים נמשך תחת אותו התנאי.
כאשר רוארק מבקר באחד מהמבנים שנבנו בהתאם לתכנונו ועיצובו הוא מוצא כי בניגוד להסכם בינו לקיטינג, נערכו מספר שינויים אדריכליים במבנה. בתגובה הוא מפוצץ את הבניין שיצר הוא עצמו, נתפס ומועמד למשפט שמסוקר בכל אמצעי התקשורת. בבית המשפט מטיח רוארק בחבר המושבעים את דעותיו יוצאות הדופן. במונולוג ארוך, מטלטל ומבריק הוא טוען לחירות הפרט, לחשיבה עצמאית ולסגנון אמנות אישי ודוחה מעליו את הממסד האדריכלי השמרני, עקרונות של אדריכלות לטובת הכלל והחברה, אלטרואיזם וקומוניזם.
המשפט מסתיים בזכאותו של רוארק. השטח שהפציץ נרכש על ידי מיליארדר שמבקש ממנו לבנות את גורד השחקים המקורי שתכנן והפעם- ללא התערבות חיצונית באמנותו.
הספרייה הלאומית, על הר הצופים לפני מלחמת העצמאות
